עיצוב הליכי גילוי מוקדם
Early Discovery System Design

Abstract

הליכי הגילוי המוקדם נועדו לחשוף מידע הקיים אצל הצדדים טרם העלאתו בדיון בבית המשפט. הליכים אלו ננקטים לרוב בזמנים שונים לפני דיון ההוכחות, כאשר חלקם מתבצע ישירות בין הצדדים, לפי כללים הידועים מראש, תוך פיקוח של בית המשפט, וחלקם מתבצע בחסות בית המשפט עצמו כחלק מההכנות לדיון (במסגרת "קדם המשפט").

הליכי הגילוי המוקדם ננקטים ברובם בשלבים המוקדמים של ההליך, טרם השופט נחשף למרב המידע הנוגע לסכסוך. כתוצאה מכך, ההכרעה נעשית במצב של אי ודאות - באשר לעתידו של ההליך, לצורך במידע, ולהשלכות של חשיפת המידע על ההליך.

כאשר מתבקשת הכרעת בית המשפט בשאלת הגילוי, השופט טרם יודע האם יתבקש לפסוק ולהכריע בתיק, או שמא במהלך ההליכים תוסר התובענה, הצדדים יגיעו לפשרה, או יפנו להליך חלופי ליישוב סכסוכים. חוסר הוודאות אינו נובע רק מבעיית הזמן בו מתבקשת ההכרעה, אלא למעשה, לעצם הכרעת השופט בדבר הגילוי יכולה להיות השפעה על עתידו של ההליך, מאחר והצדדים ישקלו מחדש את מצבם בעקבות ההחלטה והמידע שיחשף – או תמנע חשיפתו – בעקבותיה.

ההכרעה אותה נדרש השופט לתת נוגעת לרוב בהיקפו של הגילוי הנדרש, או במניעת חשיפה של חומר מסויים. להכרעה בנושא גילוי מוקדם יש קשר להכרעה בתיק כולו, באשר היא עוסקת בראיות שידרשו בתיק, ומאחר ואחד המדדים לבחינת הצורך בגילוי הינו הרלוונטיות למחלוקת ולהכרעה בה. עם זאת, יש לציין כי הכרעות בנושא גילוי מוקדם חורגות משאלת התיק עצמו, הן ביישום כללים פרוצדורליים (כמו אופן הפנייה בין הצדדים), הן ביישום כללים מהותיים (כמו חיסיון וסודיות) והן בכך שהמידע שייחשף אינו אמור בהכרח להיות מובא לבית המשפט כחלק מהדיון בשאלה הכללית בתיק, וחשיפתו – לפחות בהליך אדברסרי – נעשית רק לפי רצון הצדדים.

ההחלטות על גילוי מוקדם נעשות בשלב מתוחם ומוגדר של ההליך, לרוב, והם חלק מההכנות לדיון עצמו. במדינות שונות בעולם מתוחמים הליכי הגילוי המוקדם לזמנים מוגדרים בתחילת ההליך, כפי שנפרט בהמשך. להחלטות בסוגיות הגילוי – היקפו, החומרים שלא יכללו בו והדרכים לביצועו – יש השלכה על הדיון עצמו. הליכי הגילוי אינם מכוונים, אמנם, לבית המשפט, אלא לגילוי של מידע בין הצדדים, כחלק מהתפיסה האדברסרית המעניקה לצדדים את החופש והכוח בניהול עמדתם וטענותיהם בתיק, אולם יש לה השלכה רבה על הראיות שיחשפו בבית המשפט בשלבים מאוחרים יותר של הדיון. לכן, הליכי הגילוי המוקדם נתפסים למעשה כחלק מהכנת הדיון, מקדם המשפט, שלב שבו מפקח בית המשפט על הכנת התיק לדיון. שלב זה נתפס בשנים האחרונות כשלב מרכזי בדיון, ואף ככזה שיכול ליתר את הדיון עצמו. אמנם, בשלב קדם המשפט נדונים נושאים נוספים – כמו הכרעות בדבר שלבי הדיון, סעדים זמניים ועוד – אולם הליכי הגילוי המוקדם, בשל האופי האקטיבי שלהם והתמקדותם רק בשלב זה, מהווים חלק עיקרי משיקול הדעת ומההכרעות המובאות לפני השופט בשלבי ההליך המוקדמים.

מנגד, הליכי הגילוי המוקדם אינם שאלה נפרדת לחלוטין מההליך, מאחר וערך עיקרי הנבחן בהם הוא הרלוונטיות שלהם לדיון וקידום יעילותו ואיכותו.

בחינת הליכי הגילוי המוקדם משמעותית מאחר והיא משתלבת היטב עם מגמת הרפורמה הניהולית בבתי המשפט, תחת המשבר הדיוני. הליכי הגילוי המוקדם, שנתפסים כמקדמים יעילות, כפי שנתאר בהמשך, הינם היום מההליכים המשמעותיים ביותר במסגרת הדיון המשפטי שתוצאתם קובעת לשבט או לחסד את גורל ההליך הדיוני כולו. טיפול בהליכים אלו שכאמור הינם קריטיים להליך הדיוני, הינה לכן סוגיה חשובה.

במאמר זה נסקור את עיצוב הליכי הגילוי המוקדם בשיטה הקיימת, ונשווה אותו למצב המוצע ברפורמה שהועלתה לאחרונה לסדרי הדין האזרחיים בישראל ע"י שרת המשפטים היוצאת ובהובלת הוועדה בראשות השופט בדימוס משה גל.

אטען כי בעיצוב החדש של הליכי הגילוי מוקדם יש מספר כשלים, חלקם במבנה הגילוי וחלקם בנקודות משמעותיות אחרות שלו, כגון עיצוב הליכים אוטומטיים לגילוי מוקדם, משטר הסנקציות, והתייחסות למידע דיגיטלי.

Note: Downloadable document is in Hebrew.

Keywords: Discovery, Civil Procedure, Courts