סרבנות גט – עילה נשית, גברית או עצמאית, המאפשרת לפצות גם מסורבי גט? בין צדק חלוקתי, צדק מתקן והגברת כוח המיקוח של המסורב/תRefusal to Divorce—Is it a Female, Masculinity, or Independent Cause of Action? Between Distributive Justice, Corrective Justice, and Empowering the Spouse Refused a Divorce

עיוני משפט, לט 545-612 (2016). 39 TEL-AVIV L. REV. 545-612 (2016).

68 Pages Posted: 3 Oct 2017 Last revised: 17 May 2022

See all articles by Benjamin Shmueli

Benjamin Shmueli

Bar-Ilan University - Faculty of Law

Date Written: October 2, 2017

Abstract

תקציר בעברית: תביעות לפיצויים בגין סרבנות גט הפכו לתופעה נפוצה בישראל בעשור האחרון, ובמדינות אחרות אף לפני כן. המקרה הקלאסי הוא של אישה שבעלה סוחט אותה כלכלית תמורת מתן הגט, בנסיבות שבהן מבחינה הלכתית המפתחות למתן הגט נמצאים כמעט בלעדית בידיו, והוא מסרב למרות שחויב על-ידי בית-הדין הרבני. האישה מגישה נגדו לבית-המשפט לענייני משפחה תביעה אזרחית לפיצויים.

אם האישה מעוניינת להחזיק בפיצויים, היא כמובן תעשה כן, והדבר אופייני אם כבר אינה מעוניינת להתגרש, אם התביעה הוגשה לאחר הגירושין או אם הבעל נפטר והתביעה מוגשת נגד עזבונו. אך בדרך-כלל התביעה מוגשת מתוך רצון לשפר כוח מיקוח ולהגיע לעסקה לאחר ההליך. אם הפיצויים המתקבלים גבוהים דים, האישה מעוניינת לוותר על הפיצויים תמורת וויתור הבעל על תביעותיו הכספיות בבית-הדין הרבני (לפחות על חלק הארי שלהן) ומתן הגט. בעל, בעיקר שונא סיכונים, שחויב באופן אקטואלי לשלם סכום גבוה, בעוד הסכום שברצונו לסחוט תמורת הגט הוא תיאורטי בלבד, יתומרץ לעשות כן. (לכאורה העסקה תסוכל מחשש הלכתי שהגט ייחשב למעושה, עקב אונס הממון שבתביעה, אולם בפועל המנגנון עובד במקרים רבים, והתביעות פותרות חלק ממקרי הסרבנות.)

אולם קיימים גם מקרים "הפוכים" – של נשים המסרבות לקבל גט, למשל מרצון לשמר מצב של קבלת מזונות בזמן פירוד (אין בישראל מזונות לאחר גירושין). לכאורה גם הבעל יוכל להגיש תביעה ולהמיר פיצויים בהסכמת האישה לקבל גט. אולם, מצב המסורב, ולו בתיאוריה, קל יותר מזה של המסורבת. אם יחיה עם אחרת לא ייחשב הדבר לניאוף וילדיו לא ייחשבו לממזרים (אם האישה האחרת אינה נשואה), שלא כמו במקרה ההפוך. במקרים נדירים בית-הדין הרבני אף יתיר למסורב לשאת אישה נוספת (אין היתר דומה למסורבת). גם אם ההיתר לא יינתן בפועל, האפשרות לקבלו יכולה לאיין אפקטיביות הסרבנות. עסקת החליפין גם אינה מעשה את הגט.

האם מגיע בכלל פיצוי למסורב גט, שיכול, ולו תיאורטית, להמשיך בחייו, בעוד מסורבת עלולה "להיתקע" לחלוטין? ואם בעל "תקוע" גם הוא, מכיוון שלא הצליח לחיות עם אחרת, או שאינו מצליח להשתמש בפועל בהיתר לשאת אישה נוספת—האם מגיע לו פיצוי? האם התשובות לשאלות אלה תשפענה גם על שאלות מגדריות אחרות, כגון החלטה שלא לפסוק פיצוי למסורבת חילונית, שיכולה, ולו בתיאוריה, לחיות עם אחר, לעומת החלטה לפסוק פיצוי לדתיה, שלא תעשה כן, או לחילונית המצהירה שלא תעשה כן מטעמים אידיאולוגיים-לא-דתיים?

הפתרון לדילמות הללו נעוץ בשיעור הפיצוי ולא בעצם מתן הפיצוי, כך שיש לקבוע שכל סרבנות מהווה עוולה, אך שיעור הפיצוי, ולו מעבר לשכבת פיצוי בסיסית וקבועה בגין הפגיעה באוטונומיה (שהוכרה בישראל כראש נזק עצמאי), ייקבע בהתחשב בפרמטרים אחרים, שיכולים להיות סובייקטיביים או אובייקטיביים: (א) עוצמת הנחיתות המגדרית: גברים יקבלו אמנם פיצוי, אך פחות בהשוואה לנשים, גם אם נזקם זהה, כביטוי לצדק חלוקתי, לשינוי חברתי ולצמצום הפערים המגדריים בתחום בו נשים נחותות באופן עקבי; (ב) מידת הפגיעה בפועל: עד כמה הצליח/ה המסורב/ת להמשיך בחייו/ה, כביטוי לצדק מתקן, שהוא עיוור למגדר, מתוך הנחה שסרבנות היא עוולה בכל מקרה וגבר מסורב שניזוק לא צריך "להפסיד" לעומת אישה מסורבת. אך אם אכן כך ייקבע, יש לבחון היטב פסיקת פיצוי נמוך יותר למסורב/ת מבוגר/ת שכבר לא יכול/ה להוליד ילדים, לעומת מסורב/ת צעיר/ה, או דווקא פסיקת פיצוי גבוה יותר למבוגר/ת, אם זו ההזדמנות האחרונה שלו/ה להיכנס לזוגיות חדשה; (ג) פיצוי נמוך יותר לנשים דווקא, כדי לא להיכנס לסכנה של עישוי הגט, ועדיין לאפשר את התביעה (פתרונם הבעייתי של יחיאל קפלן ורונן פרי); (ד) פיצוי קבוע עבור כל שנת סרבנות, יהיו אופיה והנזק הנגרם ממנה אשר יהיו, וללא התחשבות מגדרית; (ה) פיצוי בהתאם לסעיף בהסכם קדם-נישואין, המחייב בעל לשלם סכום גבוה כמזונות על כל יום של פירוד, ובכך מגלה את אומד-דעת הצדדים; (ו) שילובים שונים בין הפרמטרים האובייקטיביים והסובייקטיביים הללו.

המודלים השונים לקביעת הפיצוי למסורבים מול מסורבות (כמה, ואם בכלל), שחלקם קיימים בפסיקה, ייבחנו לאור הוודאות והיציבות של כל מודל כזה, סיועו לקידום כוח המיקוח של המסורב/ת, התאמתו למטרות הדין האזרחי – צדק מתקן, צדק חלוקתי והרתעה יעילה והשפעתו על שאלות כגון פיצוי לחילוניים/ות מול דתיים/ות ולצעירים/ות מול מבוגרים/ות. הדיון ישפיע גם על הסוגיה הכללית של הדרך הראויה להערכת נזק נפשי לא ממוני.

English Abstract: Tort actions for get refusal have become a wide-spread phenomenon in Israel over the last decade, and in other countries even prior to that. The classic case is that of a wife whose husband is extorting her financially in return for giving the get. The wife sues him for compensation, hoping to improve her bargaining power and to make a deal after the process: she will waive the compensation that she has been awarded and the husband will abandon his financial claims in the rabbinical court and will give the sought-after get. Apparently this is a “female cause of action”: the actions are intended to extricate wives from their marriages, particularly Orthodox and ultra-Orthodox wives, who will not live with another partner while they are still waiting for a divorce, and who face a genuine dead end in their lives.

However, there are also “opposite” cases: those of wives who refuse to accept the get, for example, because they wish to continue receiving spousal maintenance payments while they are separated (in Israel there is no alimony). Apparently, the husband too may file suit and exchange any compensation awarded to him for the wife’s consent to accept the get. However, the situation of a male victim of get refusal is less grave than that of a female victim, from a number of aspects. As such, is this really a “feminine cause of action,” available only to the wife, who is liable to reach a real and total dead end, or is the ground of get refusal an independent cause of action, which also allows husbands who are the victims of get refusal to sue, even though they can – even if only theoretically – get on with their lives? And if a husband finds that in practice, he has reached a dead end, because he has not succeeded in “getting on with his life”, will compensation be awarded to him? Will the answers to these questions affect other questions, such as a judicial decision not to award compensation to a secular female victim who can – albeit in theory – live with another man while she is still married and refused a get, as opposed to a judicial decision to award compensation to an Orthodox woman, who will not do so?

In this article, different models will be presented for determining compensation for male victims of get refusal as opposed to female victims (the level of compensation, if at all). These models will be examined from the point of view of the certainty and the stability of each model, its contribution to the bargaining power of the victim, its compatibility with the purposes of civil law (corrective justice, distributive justice and optimal deterrence) and its impact on questions such as compensation for secular people as opposed to religious ones, and younger people as opposed to those who are older.

Note: Downloadable document is in Hebrew.

Keywords: Divorce, feminism, masculinities, men, gender, women Jewish law, tort law, distributive justice, corrective justice.

JEL Classification: K36

Suggested Citation

Shmueli, Benjamin, סרבנות גט – עילה נשית, גברית או עצמאית, המאפשרת לפצות גם מסורבי גט? בין צדק חלוקתי, צדק מתקן והגברת כוח המיקוח של המסורב/תRefusal to Divorce—Is it a Female, Masculinity, or Independent Cause of Action? Between Distributive Justice, Corrective Justice, and Empowering the Spouse Refused a Divorce (October 2, 2017). עיוני משפט, לט 545-612 (2016). 39 TEL-AVIV L. REV. 545-612 (2016)., Available at SSRN: https://ssrn.com/abstract=3046519 or http://dx.doi.org/10.2139/ssrn.3046519

Benjamin Shmueli (Contact Author)

Bar-Ilan University - Faculty of Law ( email )

Faculty of Law
Ramat Gan, 5290002
Israel

HOME PAGE: http://www.law.biu.ac.il/en/node/455#tabs-tabset-5

Do you have negative results from your research you’d like to share?

Paper statistics

Downloads
130
Abstract Views
753
Rank
395,220
PlumX Metrics