ההליך הוא הביוש: השיימינג של הפרוצדורה הפלילית
The Process Is the Punishment: The Shaming of Criminal Procedure

46 Pages Posted: 16 Nov 2017 Last revised: 17 Nov 2021

Date Written: November 12, 2017

Abstract

תקציר בעברית: סיומו של המשפט הפלילי הטיפוסי הנו מרשיע, מעניש, כואב ומביש. הנאשם מוקע כאשם, כעבריין ולא אחת גם כשקרן: העובר עברה בסתר, מקבל את עונשו בגלוי. ביוש זה הנו ממוסד, מכוון ובמידה רבה מוצהר, באשר המשפט הפלילי מבקש לגנות ולהרתיע, לשלוח מסר ציבורי שיהדהד ויצמצם את הסיכוי לפשיעה עתידית. לצד הביוש הממוסד הגלוי של מי שהוקע כאשם בסיום ההליך, קיימים לא מעט ביטויים לביוש ממוסד בשלבים מוקדמים יותר של ההליך. המאמר בוחן מתי וכיצד מבייש הדין הפלילי את הפרט, לצורך ושלא לצורך, והאם ניתן גם אחרת.

לצורך המאמר נתפס ביוש כפעולה משפילה מטעם המדינה או בחסותה, השפלה מכוונת או השפלה צפויה. פעולות אלו נעשות לעתים חלקם בידי המשטרה, בידי התביעה, בידי הסנגוריה ובידי בית המשפט. חלקם באים להשיג מטרות ראויות וחלקם לא. לעתים ההליך אינו רק עונש, אלא הוא גם ביוש. הביוש אינו רק מנת חלקם של אשמים אלא גם של חפים; הוא אינו רק מנת חלקם של מורשעים, אלא גם של נאשמים, חשודים ולעתים גם של מתלוננים ועדים. החשוד בעברה בסתר ולעתים אף המתלונן על עברה – מבוישים בגלוי. המאמר מתייחס בהרחבה למגביר הבושה ומחולל הבושה הגדול בהליך הפלילי – פומביות הדיון. הוא סוקר את הרציונלים המקובלים התומכים בעקרון פומביות ולצדם גם רציונלים חזקים כנגד עקרון הפומביות. המאמר מבקש לפלח את הרציונלים בעד העקרון ולהראות מתי אינם חלים ואם ניתן לחשוב על חלופות להשגתם.

כעולה מהמאמר, הביוש ההליכי קיים גם בהקשרים שאינם פומביים. לא תמיד פומביות הדיון מחוללת אותו, אך לעתים היא מעצימה את הביוש ונותנת לו נופך עמוק, רחב ומהדהד. בשלב מוקדם ביותר, 48 שעות לתחילת החקירה, חזקת החפות המשפטית עלולה להידרס בפני חזקת האשמה התקשורתית והחברתית. השלכותיה של הפומביות המבישה ברורות ומיידיות בחלקן ועמומות וארוכות טווח ביתרתן. הפומביות מתקשרת לאווירה שיפוטית, מאשימה ומרשיעה, ואולי אף מייצרת אותה. הפרט החף המבויש ספג פגיעה עצומה ואולי בלתי-הפיכה בשמו הטוב, גם במצב שלא הוגש נגדו כתב אישום ואפילו כשזוכה. הפרט האשם המבויש סופג פגיעות מגוונות, ועלול למצוא שהדין הפלילי לעולם לא ירפה ממנו, גם לאחר שריצה את עונשו ואפילו לאחר שההרשעה התיישנה ונמחקה, משום שלהבדיל מהמשפט, האינטרנט והאתרים המשפטיים אינם פועלים לפי כללי התיישנות ומחיקה, אלא מאפשרים אחזור קל, חינמי ונגיש במיוחד.

המאמר גורס שבעולם שבו הביוש הפך תופעה פופולרית ונפוצה, המשפט אינו צריך להניף את לפיד ההשפלה ולמלאו חומרי תבערה. הוא אינו צריך למהר לנופף בלפיד הביוש ובוודאי לא להשתמש בו כבררת מחדל שכמעט ואין מהרהרים בה. המאמר מציע לחשוב מחדש על עקרון פומביות הדיון, על תפקידו המעשי ולא רק העיוני בחיי המשפט, על הרע שהוא מקדם ולא רק על הטוב. עולם שבו המשפט הפלילי עובד בנפרד מהתקשורת ואינו ממהר להסגיר או להפקיר את נידוניו ללעג ההמונים עשוי להיות עולם שהמשפט הפלילי ירוויח הרבה יותר מכפי שיאבד. חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת אינם מצדיקים חטטנות וביוש בכיכר העיר המודרנית, ואף אם אור השמש הוא המחטא הטוב מכל, אין פירוש הדבר שעלינו לשרוף את הפרט בשמו.

English Abstract: The ending of a typical criminal law includes conviction, punishment, pain and shame for the defendant. Many times the defendant is pronounced not only guilty of being a criminal but also guilty of being a liar. This form of shaming is institutionalized, intentional and well known: the criminal law aspires to condemn and deter, to send a public message which will resonate and reduce crime. However, there are other forms of shaming made by criminal law within earlier stages of the procedure.

The article analyzes when and how the criminal law shames, necessarily and unnecessarily, and whether there is a better way. The article emphasizes that shaming does not befall on the guilty alone, but also on the innocents; not only on convicted, but also on defendants, suspects and sometimes also witnesses and victims.

The article focuses on the biggest amplifier and creator of shame in the criminal procedure: the publicity of procedures. It reviews the rationales behind the principle of public trials and alongside them major rationales against it.

The article attempts to segment the rationales for public trials and show when they do not apply and if there are alternatives to achieving them. The consequences of publicity are sometimes clear and immediate and sometimes long termed and vague. Publicity of trials connects and perhaps creates a judgmental, blameful and convicting atmosphere. The innocent who has been shames may never recover, even when found innocent by the police or by the court. The guilty who has been shamed might find that long after serving one's sentence and even after the conviction was erased by the police, some aspects of one's shame will never let go.

The article maintains that in a world where shaming has become popular and common, the law should not light the torch of humiliation and must not wave it around by default. A world in which the criminal law works distinctly from the media may be a world in which the criminal law gains much more than it will lose. The freedom of speech and the right of the public to know do not justify prying and shaming in the modern town square, and even if the sun is the best disinfectant, it does not mean we should use it to burn people.

Note: Downloadable document in Hebrew.

Keywords: ביוש-שיימינג-הליך פלילי-עקרון פומביות הדיון-נאשמים-חשודים-כבוד-זכויות-חוק בתי המשפט

Suggested Citation

Harduf, Asaf, ההליך הוא הביוש: השיימינג של הפרוצדורה הפלילית
The Process Is the Punishment: The Shaming of Criminal Procedure (November 12, 2017). Available at SSRN: https://ssrn.com/abstract=3069773 or http://dx.doi.org/10.2139/ssrn.3069773

Asaf Harduf (Contact Author)

Zefat Academic College ( email )

11 Jerusalem St.
Zefat, 1320611
Israel

Do you have negative results from your research you’d like to share?

Paper statistics

Downloads
488
Abstract Views
1,539
Rank
107,142
PlumX Metrics